images.png

2021

פאות שלי

אלימלך ויט

שנת העלאה לאתר

שם התסריט:

שם התסריטאי/ת:

מייל לקשר:

סינופסיס

נעם ילד בן 14 עם פאות עבות וארוכות יושב אצל הספר ומסתכל על עצמו במראה. הספר גוזר לו את הפאות ומטאטא אותם לפח. נועם מסתכל על עצמו במראה בשוק מהמראה החדש שלו. הוא יוצא מהמספרה למדרחוב בירושלים והוא כולו מבסוט. הוא קונה לעצמו כיפה בגודל חצי שקל והולך כמו מלך. באמצע הרחוב הוא נתקל בחבר שלו החילוני והחבר הזה מכיר לו את הידידות החילוניות שלו. אחת הבנות, הלבושה במכנסי מיני מחבקת את נועם. הוא קופא במקום מהחיבוק, שם לב למה שעשה, ומתחרט. במהלך תפילת מנחה נעם שוב פעם שם לב שאין לו פאות ובהחלטה אימפולסיבית הוא רץ חזרה למספרה כדי לחפש את הפאות שלו בפח.

נעם רוצה להיות מקובל בחברה החילונית ולכן גוזר את פאותיו אך מהר מאוד הוא מגלה שהפאות מסמלות עבורו ערך סנטימנטלי שלא באמת רצה לוותר עליו

למדתי בתלמןד תורה (חיידר) של חסידות אמשינוב מגיל 3 עד גיל 13. אני בן למשפחה מרובת ילדים, אני מס׳ 12 מתוך 14. אם כל זה אני לא בא מבית חרדי אלא בעלי תשובה אמריקאים, ״קרליבכים״ למי שמכיר.